משחקי הטקסט הוא מופע אינטראקטיבי העוסק במעבר של טקסט דוקומנטרי לבמה. המופע בנוי מתמה מרכזית המאגדת טקסטים דוקומנטריים ואינה נשענת על עלילה. הוא משלב טקסטים נבחרים שקהל הצופים (תלמידים, סטודנטים, קבוצות) שולח אלינו לפני כל מופע וקטעי תיאטרון שמקורם בטקסטים דוקומנטריים מתוך הצגות אנסמבל פספורט (יומנים של לאה גולדברג, מכתבים בין גרשום שולם לוולטר בנימין, עדויות של פליט מלחמת העולם השנייה או נאומים של נשיאי ארצות הברית, וכ"ו).

​

משחקי הטקסט הוא אירוע אינטרדיסציפלינרי ואינטראקטיבי. במהלכו, טקסטים נבחרים של הקהל יעלו לראשונה, יחשפו ויבוצעו על ידי שחקני האנסמבל בבימויה של יעל קרמסקי. אלה טקסטים מתוך כתבים אישיים, יומנים, מכתבים, פתקים, קטעי ארכיון ביתיים וכ"ו. הטקסטים נבחרים על פי התאמתם לתצוגות בחללי המוזיאון. כלומר, הקהל אינו בתפקיד הצופה בלבד, אלא הוא משפיע על תוכן ההצגה ועל המבנה שלה.

​

היצירה הדוקומנטרית היא הנצחתם של רגעי חיים שעבור הקורא החיצוני עשויים להיראות שוליים. לא תמיד אנחנו ערים לדרמה שקיימת בטקסט הדוקומנטרי. כשהטקסט עובר לבמה, השחקן מאיר אותו באופן שקריאה לעולם לא תספק. זו חוויה יוצאת דופן שחושפת את הטקסט הדוקומנטרי המוצפן. באמצעות השחקנים, הדמויות שכתבו את הטקסט הופכות להיות בשר ודם ומילותיהן מקבלות משמעות חדשה וזוכות לתהודה. בדרך זו הופך הטקסט הדוקומנטרי לפומבי.

זהו מסע של טקסטים בין תצוגות המוזיאון המשלב את התכנים הספציפיים בתערוכות השונות, ביחס לטקסטים האישיים של קבוצת הצופים במופע ובביצוע של שחקנים מקצועיים.

​

השימוש בחלל כמנגנון שמפעיל את השחקן ואת הקהל בו זמנית מתגבש לדרמה שנוצרת בין החלל הארכיטקטוני, בו יש תוכן ויזואלי ספציפי וסיטואציה דרמטית שמקורה בטקסט הכתוב. המושג "במה" מתפרק. הקהל אינו בתפקיד הצופה בלבד. הקהל משפיע על תוכן ההצגה ועל המבנה שלה.

החוויה המצטברת מהמופע היא מתיחת גבולות של כל רכיבי המדיום ובו זמנית, זוהי חוויה אישית ומרגשת לכל הלוקחים בה חלק.