המופע  נופל מחוץ לזמן הוא עיבוד לספר של דויד גרוסמן לחללי מוזיאון תל אביב.

שילוב של משחק, שירת א-קפלה ודימויים חזותיים הנארגים אחד לתוך השני, הנגזרים מתוך המרחב הקיומי שלנו, כדי להצליח להגביה עוף מתוך הכאב.

אלו ימים, בהם הכתיבה של דויד גרוסמן, שבה ומהדהדת כמו קרן אור בעלטה.

הדמויות היוצאות למסע עם הקהל, אלו דמויות שניטלה מהן הזהות של הורה, ומאידך זו של הנוכח הנעדר מתקיימת בתוכן ביתר שאת. השמות שלהן נקבעו על פי מקצוען או על פי עיסוקן, מה שמנכיח את הקיום של כל אחת ואחד מהן. הקיים ומה שאינו קיים יוצר אותן. המורה הקשיש, הסנדלר, המיילדת, הקנטאור, שהוא חצי-סופר-חצי-שולחן-כתיבה, רושם קורות העיר, האישה שהופכת להיות האישה במגדל הפעמונים, והאיש ההולך. כולן נעות לכיוון הילדים האבודים בכדי להגיע לרגע הנכסף, בו הן מקבלות הזדמנות אחרונה להיפרד מהם, כי הלוא לא נפרדו. זהו מסע פרידה של הורה מילדו שאיננו. זה מסע שבו משחרר ההורה את הילד שאיננו, כשהוא עצמו מתבקש, על ידי החיים שחזקים ממנו, להמשיך ולחיות. 

החזרות החלו באמצע אוגוסט והמופע אמור היה לצאת באמצע נובמבר.

ואז ב-7.10.23 נפלנו כולנו מחוץ לזמן. עורנו השתנה והפך להיות פרום, מכווץ ומקומט מכאב כמו הבדים שמהם נתפרו התלבושות.

את הדימויים הוויזואליים החלטנו, איריס מועלם, שותפתי ליצירה ואני, להשאיר כפי שהיו לפני ה-7.10.23. 

יעל קרמסקי